<h1>ספר החינוך מצוה י"א</h1>
<h2>דף ב.</h2>
שלא ימצא חמץ ברשותינו כל ימי הפסח, שנאמר [שמות י"ב] שבעת ימים שאור לא ימצא בבתיכם. וביארו חכמים זכרונם לברכה לאו דווקא ביתו, אלא כל שברשותו. ולאו דוקא שאור שהוא מחמץ, דהוא הדין לחמץ, דשאור וחמץ חד הוא לעניין איסורו. משרשי המצוה כדי שנזכור לעולם הניסים שנעשו לנו ביציאת מצרים, כמו שכתוב בשה הפסח. ונזכור מה שאירע לנו בעניין זה שמתוך חפזון היציאה אפינו העיסה מצה כי לא יכלו להתמהמה עד שיחמיץ, כמו שכתוב [שם] ויאפו את הבצק וגומר. דיני המצוה כגון אם הפקיד חמצו ביד אחרים מה דינו, או אחרים בידו, וכן חמץ הקדש בידו או של גוי באחריות ושלא באחריות, ודין גוי אלם שהפקיד לו חמץ, ודין תערובת חמץ אם עוברין עליו, והפת שעיפשה מה דינו, ויתר פרטיה מבוארים בפסח ראשון. ונוהגת בזכרים ונקבות בכל מקום ובכל זמן. ועובר עליה ונמצא חמץ ברשותו במזיד עבר על שני לאוין משום בל יראה ובל ימצא, ולוקה כל זמן שעשה בו מעשה, כגון שחימץ עיסה והניח בביתו, או שלקח חמץ והצניעו בביתו. אבל אם לא עשה בו שום מעשה אלא שנשאר בבית מקודם הפסח אין לוקה עליו, שהלכה היא לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו, כמו שאמרנו.
